דבורה אהלי

דבורה אהלי
ילידת תל-אביב, חניכת תנועת הנוער. בשנת 44 יצאה חברה מילדות – יצחק (איצ'ה) אהלי להכשרה בקיבות גינוסר, ויחד התגייסו לשורות הפלמ"ח. בשנת 1945 הצטרפו דבורה ויצחק לקבוצה המייסדת של קיבוץ רביבים בנגב נישאו, ובקיבוץ רביבים עברה עליהם מלחמת העצמאות. 
דבורה סיימה סמינר לגננות ומורים בסמינר הקיבוצים. בשנת 1957 באו דבורה ויצחק ושלשת ילדיהם להתיישב באשקלון.מאז ועד היום הם מ גוררים באשקלון. באשקלון עסקה דבורה בחינוך ובקליטת עולים, עד צאתה לגימלאות. בשנת 1960 יצאו דבורה ויצחק אהלי עם שלשת ילדיהם לשליחות לאומית לבורמה, להקמת חבל התיישבות בארץ רחוקה זו. 

באשקלון לימדה וחינכה דבורה דורות של תלמידים, בבתי הספר בית יחזקאל ואילנות, במקביל למדה באוניברסיטת בר-אילן, וקיבלה תואר בחינוך – בייעוץ. ובפסיכולוגיה. לאחר מכן, עבדה כיועצת חינוכית בחטיבות הביניים, הדריכה הורים בתחום החינוך לחיי משפחה. 
במלחמת יום הכיפורים, בקרב על החרמון נפל הבן עודד. חרף האובדן, השכול והאבל הכבד, המשיכה דבורה , בייתר שאת, בעבודה החינוכית , בקליטת עולים. הנהיגה "דלת פתוחה" בביתה, והייתה קשובה למצוקת אנוש. 

דבורה היא דמות מופת של מחנכת, דוגמה אישית להגשמה והקרבה, לשרות ושליחות למען הכלל, ושלא על מנת לקבל פרס. על כל אלה נמצאה ראויה לקבלת תואר יקירת העיר אשקלון.